פסק-דין בתיק תא"מ 16358-11-10

לפני תביעה ותביעה שכנגד אשר התבררו בסדר דין מהיר.

במוקד התביעות טענות התובעת לפיהן התכחש הנתבע 1 שלא כדין לעסקאות שנכרתו ביניהם, עסקאות למכירת כמויות גדולות של מסרונים ובשווי כולל של 18,000 ש"ח. הנתבע 1 מצדו, טוען שכלל לא הזמין את המסרונים בעסקאות נשוא התביעה ודווקא התובעת חייבת לו כספים בגין מסרונים שרכש אך היא לא אפשרה לו לנצל.

תמצית העובדות

1.              התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בהפצת מסרונים בכמויות גדולות. התובעת נוהגת לרכוש כמויות גדולות של מסרונים מחברות הסלולאר דוגמת חברת פלאפון בע"מ (להלן: "פלאפון") ולשווק אותם ללקוחות שונים.

הנתבע 1 (והתובע שכנגד; להלן: "הנתבע") עוסק אף הוא בהפצת מסרונים בכמויות גדולות, כאשר את המסרונים רוכש הנתבע מחברות דוגמת התובעת.

הנתבעת 2, חברת ישראכרט בע"מ (להלן: "ישראכרט") הינה חברה העוסקת, בין היתר, בהנפקת כרטיסי חיוב שונים. במסגרת זו, הנפיקה ישראכרט לנתבע כרטיס אשראי והתקשרה עם התובעת בהסכם ספק לפיו תכבד כרטיסי חיוב המוצגים על ידי לקוחות התובעת.

2.              ביום 23.12.09 נכרת הסכם בכתב בין התובעת לבין הנתבע (להלן: "ההסכם") לפיו הסכימו הצדדים שהנתבע ירכוש מהתובעת מפעם לפעם שירותי שליחת הודעות טקסט מרוכזות לגופים עמם הוא עובד. בהסכם נקבע, בין היתר, כי עבור שירותי התובעת ישלם הנתבע 8 אגורות לכל מסרון (כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה למדד. על יסוד ההסכם רכש הנתבע מהתובעת מפעם לפעם "בנק" של מסרונים אותם שיווק ללקוחותיו.

3.              במהלך חדש מאי 2010, הודיעה התובעת לנתבע על כוונתה להעלות את מחיר כל מסרון אשר רוכש הנתבע לסך של 12 אג' למסרון. מועד ההודעה המדויק שנוי במחלוקת (סמוך ל- 1 במאי לגרסת התובעת; ביום 18 במאי לגרסת הנתבע). זמן מה לאחר מכן, בתחילת יוני, התקשר הנתבע עם ספק אחר לצורך רכישת מסרונים וחדל לרכוש מסרונים מהתובעת.

4.              ביום 26.5.10 העבירה התובעת לנתבע חשבונית בסך של 6,000 ש"ח וביום 3.6.10 העבירה התובעת לנתבע חשבונית בסך של 12,000 ש"ח. במקביל, העבירה התובעת לישראכרט דרישה לחיובים אלו על בסיס פרטי כרטיס האשראי של הנתבע. ישראכרט זיכתה את התובעת בהתאם וחייבה את הנתבע.

5.              ביום 20.7.10 הודיע הנתבע לישראכרט על התכחשותו לשתי העסקאות האמורות בגינן חויב כרטיס האשראי שלו לטובת התובעת, בסך של 6,000 ש"ח ובסך של 12,000 ש"ח. ישראכרט פנתה לתובעת לבירור ההתכחשות ובעקבות תשובת התובעת, זכתה את הנתבע בסכומים להם התכחש וחייבה את התובעת בהתאם. לאחר שחילופי מכתבים בין הצדדים לא הועילו, הוגשה התביעה ביום 9.11.10.

תמצית טענות הצדדים

6.              לטענת התובעת, הנתבע רכש ממנה מסרונים בשווי כולל של 18,000 ש"ח, בשתי עסקאות בגינן הונפקו לו חשבוניות ביום 26.5.10 וביום 3.6.10. עסקאות אלו כללו מסרונים במחיר מוסכם של 12 אג' למסרון. הנתבע בצע את העסקאות בשתי שיחות טלפון, מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו לתשלום בגינן, שילם בגינן באמצעות כרטיס האשראי, השתמש במסרונים שרכש ורק לאחר מכן חזר בו והביא לכך שישראכרט תחייב את התובעת. התובעת חישבה ומצאה שלאחר חסימת הנתבע לשימוש בשירותיה נותרה לזכותו כמות מסרונים בשווי 6,758 ש"ח, שלפיכך עותרת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום ההפרש, בסך של 11,242 ש"ח ובתוספת פיצויים מוסכמים בסך של 3,000 ש"ח. התביעה בסכום זה הוגשה הן נגד הנתבע והן נגד ישראכרט.

7.              לטענת הנתבע, העסקאות להן טוענת התובעת, עסקאות נשוא שתי החשבוניות מיום 26.5.10 ומיום 3.6.10, לא היו ולא נבראו, חיובו נעשה כנראה בניצול פרטי כרטיס האשראי שמסר לתובעת בעסקאות קודמות, ולכן אין ולא הייתה כל הצדקה לחייבו בגינן. לגרסתו, הודיעה לו התובעת על כוונתה להעלות את מחירו של כל מסרון אך הוא סירב לבצע הזמנות במחיר שדרשה ולכן התקשר עם ספק אחר כבר בתחילת יוני 2010. כיוון שלפי גרסת התובעת נותרה לזכותו כמות מסרונים לא מנוצלת בסך של 6,758 ש"ח, עותר הנתבע בתביעה שכנגד לחיוב התובעת בסכום זה ובצירוף פיצויים מוסכמים בסך של 3,000 ש"ח.

8.              לטענת ישראכרט, מדובר במחלוקת בין התובעת לנתבע שהיא כלל איננה אמורה להיות צד לה. לשיטתה, היא פעלה כדין כאשר זיכתה את הנתבע וחייבה את התובעת בהתאם, באשר העסקה נשוא החיוב הייתה עסקה במסמך חסר ובמצב זה הייתה לה החובה לזכות את הנתבע אשר התכחש לעסקאות.

9.              כל צד תמך גרסתו בתצהירו, כאשר גרסת התובעת נתמכת בעדות גב' קמי פרידמן (להלן: "קמי") וגרסת ישראכרט נתמכת בעדות גב' מרסל דביר. בתום החקירות הנגדיות, סכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון

10.          ליבת המחלוקת בין הצדדים הינה השאלה אם נכרתו בין התובעת לנתבע שתי עסקאות לרכישת מסרונים, העסקה האחת בגינה הונפקה החשבונית בסך 6,000 ש"ח ביום 26.5.10 והעסקה השנייה הינה העסקה בגינה הונפקה החשבונית בסך 12,000 ש"ח ביום 3.6.10. לצד ליבה זו, נתגלעה מחלוקת על מכלול השתלשלות האירועים במהלך מאי 2010.

לפי גרסת התובעת, כבר ביום 1.5.10 הודיעה התובעת לנתבע כי מחיר המסרונים עלה ל- 12 אג' שכן פלאפון, ממנה רוכשת התובעת עצמה את המסרונים, העלתה אף היא את המחיר לתובעת (סע' 9 בכתב התשובה). הנתבע הביע מורת רוח אך הוסיף לרכוש מסרונים מהתובעת ב-5 עסקאות נוספות במהלך מאי 2010, בנוסף לשתיים נשוא התביעה. העסקאות נשוא התביעה, טוענת התובעת,  נכרתו ביום בו הונפקו החשבוניות, בשיחות טלפון בין קמי לנתבע, כאשר הנתבע מוסר את פרטי כרטיס האשראי שלו לשם ביצוע החיוב (גרסת קמי בעדותה (עמ' 7 - 8 בפרוט').

לפי גרסת הנתבע, רק ביום 18.5.10, מיד בסיום עסקה שבצע לרכישת מסרונים מהתובעת, הודיע לו מנהל התובעת על הכוונה להעלות את מחיר כל מסרון ל- 12 אג' ומאותו יום לא הזמין מהתובעת כלל מסרונים, וממילא שלא הזמין כלל מסרונים במועדים להם טוענת התובעת בתביעתה.